מערכת הנשימה פועלת על פי רוב באופן לא מודע, רובנו לא מקדישים תשומת לב לתהליך הנשימה, נשימה היא הפעולה הראשונה שאנו עושים בבואנו לעולם.
תהליך הנשימה הוא אוטונומי וגם רצוני, באפשרותנו לשלוט על קצב , עומק ומהירות הנשימה.
כאשר אנו מוותרים על השליטה ייקח הגוף את הפיקוד ויווסת את קצב הנשימה על פי הצורך הנובע מתפקודי הגוף.
מערכת הנשימה היא צינור ארוך ומסועף, הפתוח בקצהו האחד אל הסביבה החיצונית, ובצדו האחר מסתיים בשקיקים קטנים ומרובים, בעלי דפנות דקיקות
הנקראות נאדיות הריאה, שדרכן עובר החמצן מן האוויר אל הדם והפחמן הדו חמצני מהדם אל האוויר שבנאדיות.
מערכת של צינורות המתפצלת מצינור אחד (קנה הנשימה) למספר רב של צינורות קטנים המגיעים לחלקים שונים בריאות.
אף – תפקידו לסנן את האוויר ולהוסיף לא לחות וחום בטרם יחדור לריאות.
קנה הנשימה – הוא צינור סחוסי ותפקידו לאפשר מעבר אוויר לריאות.
סימפונות – נמצאות בקצה קנה הנשימה ומתפצלות לשתי הריאות, בתוך כל ריאה הן מתפצלות שוב ושוב בתוך הריאות, נעשים קטנים יותר ויותר,
עד אשר הם נעשים דקים מאד, הסמפונות הקטנות מכונות סימפונונות.
ריאות ונאדיות הריאה – ריאה היא איבר זוגי. הריאה מורכבת ממערכת צינורות אוויר (הסימפונות) שדרכם עובר האוויר המכיל חמצן ממערכת נאדיות.
בתהליך זה מתבצע חילוף הגזים – חמצן מועבר למערכת הדם ופחמן דו חמצני מועבר ממערכת הדם לנאדיות. מספרן של הנאדיות מגיע לכ- 000 ,300.
מבנה ייחודי זה מאפשר שטח מגע גדול בנפח קטן יחסית. הנאדיות מוקפות ברשת של נימי דם, אשר בהם מתבצע חילוף הגזים
סרעפת – הסרעפת היא איבר שרירי בעל יכולת להתכווץ ולהתרפות, תנועת הסרעפת מקטינה ומגדילה את בית החזה.
הפעילות היומיומית של תאי הגוף הדרושה להבטחת קיומנו צורכת אנרגיה. אנרגיה זו מתקבלת מהמזון שאנו אוכלים בעזרת תהליכים כימיים הצורכים חמצן.
בתהליך החמצון נוצר גז מזיק בשם פחמן דו-חמצני (CO2) אשר על הגוף להשתחרר ממנו. התפקיד העיקרי של מערכת הנשימה הוא להעביר חמצן מהאוויר
החיצון לדם ולהיפטר מהפחמן הדו-חמצני.
הריאות שלנו דומות לשק חזק ואלסטי. הן מוקפות משני הצדדים בכלוב הצלעות, ומתחת פוגשות את שריר הסרעפת.
אין מגע ממשי בין הריאות לצלעות או לסרעפת. מצב של הפרש לחצים גורם לריאות לנוע כאשר הצלעות נעות וכאשר שריר הסרעפת נע.
הנשימה מתרחשת כשיש תנועה של הסרעפת כלפי מטה. או של כלוב הצלעות לצדדים וגם כשהכתפיים מתרוממות מעט.
תנועה זו גורמת לשינוי הלחץ הפנימי בריאות יחסית ללחץ החיצוני מחוץ לגוף. הטבע דואג להרמוניה ולהשוואת לחצים בכל מצב.
לכן כאשר הלחץ בריאות קטן בזמן תהליך הרחבת הריאות, מיד נכנס אוויר פנימה כדי להשוות לחצים. כאשר שרירי הנשימה דוחפים ומכווצים את הריאות.
הלחץ בתוך הריאות גדל יחסית ללחץ מחוץ לגוף והאוויר יוצא החוצה כדי לאזן את הלחצים. שריר הנשימה העיקרי שלנו הוא הסרעפת.
שריר זה ממוקם בצורה אופקית מתחת לריאות. במצב המנוחה שלו הוא מקומר מעט כלפי מעלה.
בשאיפה אידאלית שריר זה מתכווץ כלפי מטה, מתיישר ומושך אחריו את הריאות.
כמות האוויר שהריאות יכולות להכיל הוא כ- 5 ליטר אצל אדם ממוצע. בכל נשימה (שאיפה ונשיפה).
אדם ממוצע, יכניס ויוציא בזמן מנוחה כ-1/2 ליטר אוויר בכל נשימה.
באם אותו אדם ישתמש בכל שרירי הנשימה שלו וינשום נשימות עמוקות, נפח האוויר שיכנס ויצא יעמוד על כ-4 ליטר.
מכאן יוצא שאם אדם ממוצע ילמד לנשום נשימות עמוקות בעזרת כל שרירי הנשימה שלו הוא ישפר את סחרור האוויר בריאות שלו פי שמונה.
דרכים טבעיות נוספות על מנת להפיג את עודפי הלחות והליחה, מובן שיש לפנות לעזרה רפואית כאשר אין הקלה מיידית.
צעדים מניעתיים ושמירה על בריאות מערכת הנשימה הם יעילים ביותר וזולים הרבה יותר מאשר הטיפול במצבי מחלה שלא תמיד ניתן לרפא.
האמור אינו מהווה תחליף לייעוץ מקצועי. כל התוכן המופיע כאן נועד לספק מידע בלבד ואינו מתיימר להחליף יעוץ רפואי, חוות דעת רפואית ואו המלצה רפואית.
התוכן והכתבות באתר מציגים נקודת מבט על נושאים ויש להתייחס אליהם כמקור ידע נוסף שלא מחליף התייעצות עם רופא מומחה.
מעוניינים במשלוח חינם עד הבית? לפרטים סגור
Call Now Button